שביל ישראל
הכל התחיל משיחת טלפון רנדומלית של עלמה לחברתה קארין – ״קארין מה קורה? השתחררתי היום, בואי נצא לשתות״ – והתגלגל לכך ששלושה ימים אחרי, עלמה כבר היתה בנאות סמדר, מצויידת בנעלי חי”ר אדומות, חבילת קבנוס ותיק טיולים מה’אבידות ומציאות’ של הקיבוץ.
וכך, טיול של ״אני באה רק לשלושה ימים״, התגלגל לשבועיים, שהתגלגלו לחודשיים וחצי.
במהלך השביל לא היה אחד או אחת שיכלו להשאר אדישים לעלמה, הבחורה היפיפיה עם החיוך הכובש, שבאה פשוט להנות ולהשתחרר.
גם ברגעים קשים, כשהרגליים כאבו והדרך היתה מתישה וארוכה, עלמה תמיד מצאה את הכוח לשמח, לשיר ולדרבק!
עלמה הלכה את השביל בדרך שלה – בחופש, בקלילות, בספונטניות ובשמחת חיים מדבקת. היא קפצה לכל מעיין, ליטפה כל חיה, קטפה כל פרי, זרמה עם כל רעיון חדש, ותמיד בחרה במה שעושה לה טוב ומרגיש לה נכון.
עלמה כמו עלמה, קצת מפוזרת וקצת מעופפת, במהלך השביל אפילו הצליחה לאבד את נעל שמאל שלה, אבל גם כשדברים הלכו לאיבוד, תוכניות השתנו, דברים הסתבכו – איכשהו, בדרך שלא היתה ברורה לאף אחד, הכל תמיד הסתדר לה.
לחצו על תמונה להגדלה ולתגובות
