עלמה היתה אחראית על קבוצת המנהיגות ואני על קבוצת ההעצמה הנשית. אני זוכרת שהיא היתה שולחת לי את ההודעות לפני שהיא שולחת אותן לקבוצה, כדי שאבדוק שאין שגיאות כתיב, כי היא היתה דיסלקטית. זה אולי נשמע כמו דבר קטן, אבל בשבילי זו הייתה דוגמה לאמון שהיה בינינו.

אני זוכרת במיוחד את מסיבת פורים עם החניכים, כמה רקדנו וצחקנו ונהנינו ביחד. וגם במסיבת פורים של הקומונה, שעלמה השקיעה ותפרה ועיצבה לכולנו את התחפושות. התחפשנו לטרזן וג’יין – מוגס היה ג’יין, וכולנו (הבנות) היינו טרזן – ובסוף אפילו זכינו במקום השני. זה היה כל כך אופייני לעלמה, שכל דבר שהיא עשתה היא עשתה מכל הלב.

מעבר לשנת השירות עצמה, היו לנו כל כך הרבה רגעים קטנים שאני לא אשכח. היינו עושות קריוקי בקומונה עם כל מיני שירים, יוצאות ל”החליסי” בנתניה, הולכות להליכות ליד הים, מציירות אחת לשנייה בחינה, ועושות נמשים מחינה הרבה לפני שזה הפך לטרנד. אני גם הייתי מבקשת ממנה קבוע שתצייר לי שמש, והיא תמיד הייתה עושה את זה בחיוך.

עבדנו במועדון הנוער עם ירוס, שהייתה המדריכה הראשית שלנו ותמיד ידעה להקשיב ולהכיל אותנו. אני חושבת שגם בזכות הצוות הזה וגם בזכות עלמה, השנה הזאת היתה כל כך משמעותית בשבילי.

כשאני חושבת על שנת השירות שלנו, אני לא זוכרת רק את הפעילויות או המשימות. אני זוכרת את הנסיעות באוטובוס, את הצחוקים, את המוזיקה, את ההליכות ליד הים, את היצירתיות שלה, את הלב הענק שלה ואת הדרך שבה היא תמיד ידעה לתת מעצמה לאחרים.

אני שמחה שזכיתי להכיר אותה ולעבור איתה את שנת השירות. אני שומרת בלב את כל הרגעים הקטנים והגדולים שחווינו יחד, ותמיד אזכור אותה באהבה.

זה רק חלק קטן מתחילתו של מסע שלם שהיתה בחיי,

שהפכה להיות החברה הכי טובה בעולם. ותשאר לעד.

תודה שהייתם ההורים הכי טובים שיש לחברה הכי טובה שיש ♡